ברצף של חופשת חנוכה ושל סתם להיות עסוקה, יצא שאני קצת לא בעניינים הגדולים, ויותר עסוקה בשלי. ראיתי פתאום איזה כותרת חדשות, ולא היה לי מושג על מה מדובר. מסתבר שבאופן מפליא כל הבלגן של האקטואליה מסתדר מצויין גם בלעדיי, הדרמות אותן דרמות, הרעש אותו רעש, הדאגות אותן דאגות. גם בלעדיי. 

התחלתי לכתוב כדי לפענח את זה לעצמי, וזה התארך (ברמת התכינו כוס קפה) לפוסט – כשהעולם מסתדר מצויין גם בלעדיי..

אם קראתם את כל הפוסט ההוא, תודה! ומעניין מה חשבתם. בכל מקרה: קבלו צל״ש, אני יודעת שאני כותבת ארוך… מקווה שגם מעניין.

2026 תיכף פה 

זה החדשות? זה החיים? הקצב ממש מהיר, ואני מרגישה שהשבוע רק מתחיל וכבר נגמר.
קלטתי את זה פתאום כשישבנו לקפה מהיר עם החייל בראשון בבוקר. ספציפית בשבוע הזה הוא היה במתקן אחר מהרגיל ולא מרוצה מהתיפקוד של הצוות שם.. נאנח, אוף עד שהשבוע הזה יעבור.. ואני מסתכלת על השבוע שלי ומגלה שמבחינתי הוא כבר עבר! יום ראשון, עוד שניה יוצאים לסיור, שני – עבודה על העסק, שלישי יום פגישות, ובערב קתדרה, והנה כבר יום רביעי ועוד לא הספקתי כלום!
לפני שניה היה ראש השנה, עוד שניה כבר פורים-פסח-סוף שנה, אעעעע!

אולי תחילת שנה לועזית זה עוד רגע שמאפשר עצירה ותכנון, כדי לוודא שהזמן לא בורח לנו מהידיים.
מזכירה לכם את ״חשבונפש״ עם השאלות, ואת ״תכל׳ס״ עם הקיבוע של הרצונות בתוך החיים עצמם.