בתוך היומיום השואב אני מנסה להתעקש על להיות טובה לעצמי, לפחות מידי פעם. לא (רק) להיסחף, אלא לשים לעצמי עוגנים של הזנה ומנוחה ומשאבים. ניסיתי בתחילת השנה לעשות לעצמי שלוש רשימות של
1. כמה דברים שחייבים לקרות השנה
2. רשימה של דברים שמשהו מהם צריך לקרות לפחות אחת לחודש
3. רשימה של דברים שמשהו מהם צריך לקרות לפחות אחת לשבוע
גיליתי שבעצם לא כל כך ברור לי מה עושה לי טוב – וכנראה בגלל זה גם לא קורה..
אבל הבנתי שאני יכולה לחכות לנצח בפוזיציה שמישהו יציל אותי (״הו! את עובדת כל כך קשה! אני מזמין לך חופשה!״ אמר אף בוס לאף עובדת אף פעם), והתעקשתי להכין רשימות, גם אם חלקיות:

הרשימות שלי: 

פעמיים בשנה חופשה של שלושה לילות (ראיתי שכשזה פחות מזה, בקושי נכנסים להורדת הילוך של חופש וכבר חוזרים).

משהו מזה אחת לחודש: הופעה מוזיקה או סטנד אפ, יום שוטטות עירונית בלי מטרה, קריוקי (האמת לא עשיתי אף פעם אבל בא לי לנסות), חדר בריחה, הפסקת אחריות – שבת אחת שמישהו אחר מארגן ומבשל, רואד טריפ – סתם לנסוע עם מוזיקה בקולי קולות.

בתוך השבוע השוטף: יש לי חבורת זמר, הרכב ווקלי מוזררר ומעניין, מחול. מנסה להכניס 2-3 הליכות בוקר (מצליחה 1-2), ופילטאיס באפליקציה כשיש לי סבלנות לזה (אהם). מנסה להכניס מדיטציה, או כתיבה מידי פעם. פוגשת את רויטל לשחנ״ש קבוע ביומן. מאפשרת לעצמי לשבת מול הטלויזיה בלי ביקורת עצמית. סתם לא להיות חייבת כלום לאף אחד, אפילו לא לעצמי.

וואלה כשאני רואה את זה ככה מרוכז – לא רע בכלל! אפילו שחצי מזה זה השתדלויות שלא תמיד קורות.

נראה לי שמה שעשה הבדל זה באמת לכתוב את זה, ולשבץ את זה בלו״ז. ותודה לחשבונפש ותכל׳ס שהביאוני עד הלום.

מה אתם עושים לטובת עצמכם? תביאו רעיונות

חיפוש אחרי השראה

טיילנו בשבוע שעבר במסגרת הותיקים לאיזור בית לחם הגלילית (למי שלא עוקב ולא הבין מאיפה נפלתי עליו עכשיו… אני עובדת במשרה חלקית כרכזת ותיקים בכפר אדומים). שמתי לב שמעבר למקומות היפים, מאוד התרשמתי מהאנשים שפגשנו. המדריך המשעשע שסיפר על הטמפלרים, אספן הענתיקות, היוצר בברזל – כולם אנשים שמתלהבים מתחום כלשהו ומיישמים אותו באופן יצירתי וחי. כל כך שונה מאוירת הנהי שלפעמים מרגישים במרחב הישראלי.

בשיחה עם חברה על טלויזיה השבוע, גיליתי שלמרות שאני צופה המון בטלויזיה, אני לא כל כך צופה בסדרות ישראליות, כי כל פעם אני מרגישה שהיוצרים לא מחבבים את הדמויות. זה שנון ומצחיק וחודר אולי, אבל מהסוג שצוחק עליי ולא איתי.

וזה גרם לי לחשוב, שבעצם אני מחפשת השראה, חיבור. ולא שישקפו לי כמה הכל גרוע וכולם חארות, כי לזה אני שמה לב לבד, תודה רבה. אני מחפשת לראות שיש עוד טוב, שיש אהבה וחמלה, לחבב את האנושות.

אלה התכנים שאני מנסה יותר לצרוך. ואלה התכנים שאני מנסה לייצר. להרים אמות מידה, להיות ראויים, ברמה הכי יומיומית של זה. ביני לבין עצמי, ביני לסביבתי. 
טוב, יצא לי קצת עם פאתוס, אבל אם יש לכם המלצות להשראה כזאת, בטלויזיה, פודקאסטים, ספרים, מקומות, אנשים – שתפו!