קודם כל פלייליסט, ללוות את הימים האלה. כי כל שירי האהבה הם שירי אהבה לאלוהים, וכל הגעגוע הזה, לעולם כמו שיכול להיות, לכל העדינות והיופי והמורכבות והאהבה והכאב, זה אלוהים.

יושבת מול אינסוף משימות, וראש מפוזר, אבל בא לי לכתוב, אז עוקבת אחרי פירורי הלחם הקטנים שהרצון שלי שולח לי מידי פעם ולמדתי שכדאי לכבד, כי אם אני עושה כל מיני שיקולים בוגרים ורציניים ודוחה, לא בטוח בכלל שהבא לי הזה יישאר.

בין החלק השורד שלי, המתפקד, הרץ ופועל, ובין החלק הפורח והמשגשג והחי והשמח יש פער. ואני מחפשת כלים איך לחבר ביניהם, ולא רק בתפילה וכוונה, אלא באופן מעשי. זה עוזר לכתוב את זה, ולכן חשבונפש זה תרגיל מעולה. מתחייבת לעצמי להשלים את זה, ולסיים את החגים עם תוכנית קונקרטית. מזמינה אתכם גם (הקובץ להורדה חינמית). אם זה לא כתוב זה לא קיים. הג׳יפיאס חייב יעד כדי לצאת לדרך.

זה לא הולך בקלות כל העניין הזה 

בראש השנה שאלתי את הבת שלי מה היא מאחלת לעצמה השנה, והיא ענתה ״לשרוד את כיתה יא״. וזה צרם לי כל כך! ילדה כזאת יפה ומלאת חיים, זה מה שאת מאחלת לעצמך? לשרוד? עופי ביתי המתוקה, עופי על החיים, בלב מלא ופתוח, בשמחה ואהבה, האירי את העולם באור שלך!
מאיפה קיבלת כאלה רעיונות? חחחחחחחחח, ברור מאיפה, כן?

הרבה תנאים בחיים מעודדים את החלקים ההישרדותיים. הכל מקיף אותנו בקושי, ואין שום בעיה להתמסר לזה, לדאגה, לתלונה, לתגובה, לרעש, להאשמה, לבריחה. ואפשר לעמוד שנים על גבי שנים ולחכות שהמציאות תשתנה כדי שאוכל להרגיש טוב. ויש לזה מקום, כן? 

אבל מי יהיה מיופה הכוח של החלקים של השגשוג והשפע? השמחה והאהבה? הכל כאילו עובד נגדם, וכל טריגר מקפיץ את האוטומטים ההישרדותיים. הם מגיעים לפעמים בהפתעה, אבל זה לא הולך בקלות! צריך להתאמן בזה, כמו פיזיותרפיה, שוב ושוב, לחזק את הצד הזה, להביא אותו.

לא התכוונתי לשיווקי, אבל אולי הבלוקי עץ החדשים שהעליתי לאתר עם מילים טובות שמזכירות את הגבוה יכולים הם מתנה שיכולה להיות תזכורת.