הילדה 

פעם הייתי ילדה, והתמודדתי עם החיים, ועם ההתמודדות פיתחתי אסטרטגיות לאיך לשמור אותי מוגנת. זה יכול להיות אולי שתלטנות, אולי שיפוטיות, אולי ריצוי (אולי? הה), אוסף של התנהגויות שאני המסתכלת על עצמי לא כל כך אוהבת, ומנסה לגדול מהן, להתגבר עליהן, כל פעם שזה מגיע אני מאוד ביקורתית ומתבעסת על עצמי, מנסה להבין מאיפה זה בא וכו וכו. 
אבל להבין שכל זה, זה הילדה, האמיצה שלי, הגיבורה שלי, שעומדת מבוהלת מול העולם ומנסה כמיטב יכולתה. מה זה אשמתה שיש לה אסטרטגיות של ילדה? היא ילדה! 
הגישה הזאת עושה לי את ההבדל. פתאום אני מבינה כמה אני לא הוגנת מולה. גם השארתי אותה לבד להתמודד עם החיים, וגם אני כועסת עליה כל פעם שהיא מביכה אותי, או משיגה תוצאות לא טובות. 
ומה ששתינו צריכות זה את ההיפך. 

הבילבול 

הילדה שלי, וגם אני, מבולבלות מול המציאות. מנסות נואשות להבין מי נגד מי ולמה בעצם? למה כולם כל כך נגד? 
נדמה שיש איזה חלוקה קוסמית לקבוצות שכל האג׳נדה שלהן זה להתנגד לקבוצות האחרות בלהט ואימה. (שמעתי באיזה פודקאסט אמירה שהזהות הפלסטינית היא אנטי זהות – נגד מדינה יהודית. מה יקרה לזהות הזאת אם הם במקרה יצליחו?  עזבו עכשיו כמה זה מדוייק, זה סתם כדי להעלות נקודה: כשכל ההגדרה שלך היא נגד, מי אתה בעצם?)
אני מוצאת לי פה מצפן שימושי. לא מעניין אותי אנטי זהות. מעניין אותי זהות. חזון, מורכבות, עדינות, אחריות, מודעות, סטנדרטים. לא הבית משוגעים הזה שנהיה פה מכל הכיוונים.
מתחילה באישי, לשים לב להתנהגות של עצמי. לברור סביבה תומכת ולשחרר את השאר. והלוואי שלא רק אני, והלוואי שיהיה לזה ביטוי במרחב.

טוב, נו, כנראה שלא אני זאת שתציל את העולם. קבלו רעיון במרחב המשפחתי >>

רעיון ליום הולדת משפחתי 

אמא שלי רצתה לעשות יום הולדת משפחתי לאח שלי, ועל הדרך לבת שלו שקרובה בתאריך. וחשבתי שבעצם אנחנו לא כל כך עקביים בזה במשפחה, ולא באמת חוגגים לכולם אותו דבר. אז הצעתי לה לעשות יומולדת קבוצתי לכל ״מחצית א׳״ ילידי הסתיו והחורף, ובקיץ לעשות יומולדת קבוצתי לכל ״מחצית ב׳״ ילידי אביב וקיץ. היא קבעה ארוחה חגיגית במסעדה, ולי נשאר בראש כל השבוע, שבא לי להביא משהו קטן לכל החוגגים (15!). חשבתי על גרביים מגניבים (אם אתם רוצים לקנות לי מתנה – גרביים שטותיים משמחים אותי מאוד), אבל לא היה במקום קרוב אלי.
ואז זה עלה לי – אם כבר מחצית א, מחצית ב, בואו נעשה תעודות סוף מחצית, וניתן לכולם למלא לילדי היומולדת סוג של כרטיס ברכה משותף, עם פוטנציאל יפה לבדיחות (מקצוע: אופנה, הערות: יש עוד צבעים חוץ משחור, אתה יודע.. מצפים שתשתפר). 
הדפסתי תעודות, קניתי מדבקות ועטים, ומעטפות עם ממתקים לשים את התעודות המלאות בסוף הערב.
רוב המשתתפים שיתפו פעולה וכתבו, מי ברצינות ומי שטויות מוחלטות… זה הכניס תוכן והיה משעשע ומגבש.
רוצים גם? אפשר להוריד קובץ להדפסה פה: מחצית א, מחצית ב

הגיג טו בשבטי 

זה בכלל לא הזמן לנטיעות, אתם יודעים. גם לא תקופה מי יודע מה לפירות. אבל יש בו עדינות וחגיגה של כל מה שמתבשל ועוד לא רואים. מתחת לפני השטח. אנחנו כל כך אוהבים אביב ופריחה וביטוי ויצירה, ומתבעסים על עצמנו כשאנחנו לא 100. אבל הכל מחזורי, ובתוך המחזור יש גם את ההשתבללות, והזמן שנראה שכלום לא קורה, וגם לזמן הזה מגיע כבוד אז מבחינתי זה הטו בשבט שלי. אמנם היה אתמול, אבל פלייליסט שמלא בעצים ותפוחים ויקינטונים יכול להיות כיף גם לא בול על היום. 
חודש לפורים. חודשיים לפסח. זהו, נגמרה השנה תכל׳ס.
המירוץ הגדול די מדהים. מזכירה לעצמי לעצור, לאכול תות, ללטף חתול ולנשום.