עצור, גבול לפניך! 

חברה סיפרה על שיחה עם הבת שלה: מצאה את עצמה מזדהה עם הסיטואציה של הבת, הציעה פתרון, ולמרות שנענתה שלא צריך, ניסתה שוב ושוב מכמה כיוונים, עד שקיבלה הדיפה: ״אמא, די!״.
מרוב דאגה ואיכפתיות ורצון שיהיה לבת טוב, היא לא הצליחה להקשיב לה באמת, והאכפתיות הפכה לשתלטנות, ההיפך ממה שהיא התכוונה ורצתה בכלל. במקום לדפוק יפה בדלת, להציע את הסחורה ולהקשיב לתגובה, יצא שהיא התפרצה לה לסלון והתחילה להזיז את הרהיטים… 

בפגישה שהיתה לי השבוע היה רדיו פתוח, שממש הסיח את דעתי, אבל לא היה לי נעים לבקש להנמיך. בקשה כזאת פשוטה הדליקה לי מבפנים את כל הלא נעים, ולא לבעס, ומה כבר קרה, ואפשר להסתדר עם זה, וכל מיני כאלה.
כך יצא שמרוב התחשבות (או חשש מהבעת אי הסכמה), בעצם הסכמתי שיפרצו לי לסלון, יזיזו את הרהיטים, ואני – לא אומרת שום דבר, לא נורא, אני כבר אסדר אחר כך…

אני לא רוצה להיות זאת שפורצת ולא להיות זאת שפורצים אליה. 
נדמה לי שזה מצריך מבט אחר על גבולות, ולקיחת אחריות על תקשורת.
האחריות שלי להבין שלאחר יש את הטריטוריה שלו, ולוודא שאני בגבולות שנוחים לו, לכבד אותו.
האחריות שלי לתקשר את הצרכים שלי, גם כדי לא לנטוש את עצמי (איזה תחושת בדידות קיומית יש בזה שאפילו אני לא מדברת לטובתי!), וגם כדי לא לגרום לאחרים לפגוע בי בלי ידיעתם. גם אם לא אקבל מה שביקשתי, בעצם זה שהבעתי, כבר הייתי שם בשבילי.

זה כנראה מצריך לוותר על טיקט ה״נוחה, זורמת, נעימה, פייסנית״. אבל אם כל הפייסנות הזאת באה ממקום של ויתור עצמי, יש בה איזה שקר בעצם. מרגישה שיש לי עוד מה ללמוד בענייני גבולות, להפוך אותם ממשהו שנתפס קשיח ונוקשה, למשהו שמגדיר יחסים בריאים יותר, עם יותר תשומת לב וביטוי של חלקים פגיעים. ובטח ובטח ללמוד איך להגיד דברים בצורה נקיה, בלי ויתור מצד אחד, ותוקפנות מצד שני. מרגישה שכל פעם שמתנסחת לי תובנה כמו זאת שחלקתי פה, דרך התבוננות קצת אחרת, זה עוזר לי לצאת מההרגלים שלי ואולי לפעול אחרת.

ועכשיו, ברשותכם (כי למדתי משהו על גבולות..) – קצת עדכונים 

מגניפיסנט (סט הצהרות חיוביות) התחדש בגרסה חדשה – במקום מדבקות, ההצהרות מודפסות על כרטיסים, ובנוסף על 5 מגנטים דביקים שעליהם אפשר להדביק הצהרות שרוצים, צורף לקיט גם סטנד חדש חמוד שיכול להחזיק את הכרטיסים (אולי כל פעם להחליף באחד אחר). 

חוץ מזה עבדתי השבוע על קלפי שיחה חדשים. המחשבה התחילה מלהכין מתנה שאוכל לצרף לכל מי שרוכש משחק בהתאמה אישית. וכך הם יקבלו גם את המשחק שהזמינו, וגם משחק חברה קטן ופותח לב, שיכול לשעשע ולחבר במפגש משפחתי, או בכלל (הבת שלי הציצה ואמרה, הה, מגניב. אז יש לי אישור מגניבות מטינאייג׳רית, שזה השיא כידוע). זה יוצא נורא נחמד, אז אולי בסוף אציע אותו גם כמוצר בפני עצמו. נראה.