ח׳ החליטה לעשות מעשה, ולקראת יום השנה ה-100 להירצחו של סבא רבא, הפיקה ספר זיכרונות עליו ועל אלמנתו שגידלה את כל השבט המפואר לאורך השנים. היא עשתה תחקיר, וביקשה מכל הנכדים (בעצמם בשנות ה-80 שלהם) לכתוב זכרונות, ולצלם תמונות.
התוצאה היתה פשוט מרגשת, עם סיפור החיים של הסבים, זכרונות של הנכדים שציירו את הדמות המיוחדת של הסבתא, ואפילו ציור פורטרט שלה שמישהו מהמשפחה צייר, ופיוט שמישהו כתב לזכרה. הכל שובץ וקושט בצילומים של פריטים מבית סבתא – מבדים מיוחדים, ועד כלי כסף מסוגים שונים. ואפילו הוספנו פתגמים בעיראקית שהיתה נוהגת לומר.
כשהספר היה מוכן, הם ארגנו ערב משפחתי מורחב, וחלקו בו זכרונות משותפים, כשתוך כדי השיחה, כל אחד נזכר בעוד משהו, והערב מתארך ומעמיק. (אחרי הערב צצו פתאום עוד תמונות, אז עשינו מהדורה חוזרת לספר, כדי שלכולם יהיה עותק מעודכן).