מאחורי הקלעים של פרויקט 

בדרך כלל לקוחות מגיעים אלי עם החומרים ואני אחראית על לתת לכל העסק צורה ולהפוך אותו למשהו מעשי. הפעם, אני גם הלקוח, אז זו הזדמנות להראות מה בעצם נדרש כשרוצים להפיק פרויקט של גרפיקה אישית.

אז לסבא שמעון יש יום הולדת 90 בקיץ. יום הולדת עגול הוא הזדמנות להסתכלות עם פרספקטיבה על החיים וחשבתי שנכון לעשות משהו סביב הסיפור המשפחתי של סבא שמעון. זה גם מכבד את האירוע וגם הזדמנות לסדר את המידע לטובת הדורות הבאים שפחות מכירים.

יש לי עץ משפחה באתר myheritage כבר שנים, אז מהבחינה הזאת חלק מהעבודה כבר קיים לי. אני כן צריכה לעבור על זה עם סבא, ולראות אם יש תיקונים או השלמות לעשות. אם כבר אני נכנסת לעץ המשפחה – במהלך העבודה אני מוסיפה תמונות, כי זה תמיד עוזר כשיש פנים לשייך לשם.
אוקי, עץ משפחה, אבל מה עושים עם זה? מי ישב עכשיו להסתכל על עץ משפחה מסועף ומבלבל? איך זה משתלב במפגש משפחתי סביב היומולדת? 

אז המחשבה שלי היא כן להדפיס את העץ המלא באיזשהו פורמט כעזר תומך, ולצידו אני בונה מצגת עם רצף הסיפור ושיוך של תמונות רלוונטיות. את המצגת נקרין באירוע יום ההולדת, וזו תהיה הזדמנות לספר, להכיר, אולי להעלות זכרונות, ובכל מקרה – נותן מסגרת לחגיגה.

מאיפה מתחילים?

נסעתי לסבא, והצגתי לו באופן כללי את הרעיון. לא הייתי בטוחה מאיפה להתחיל, האם מעץ המשפחה, או מתמונות, וגם הוא קצת נבהל מההיקף של מה שאני מבקשת. אז פשוט ביקשתי ממנו להראות לי תמונות ישנות. הוא שלף לי תמונות מכל מיני מקומות איחסון שיש אצלו, סיפר ממש מעט מי זה מי, ומה שעשיתי היה פשוט לצלם עם הטלפון את כל התמונות. 

טיפים לצילום 
לעמוד מול כל החומרים האלה וכמות העבודה שזה דורש יכול להיות די מציף, אז למרות שאולי יהיה יותר איכותי לעשות סריקה טובה של התמונות, עדיף בעיני להקל על עצמנו ועם כמה טיפים בסיסיים לצילום בטלפון אפשר להגיע לתוצאות מספקות לגמרי.
אז:
1. מומלץ לצלם ליד החלון. לא באור שמש ישיר, אבל לא להסתפק באור מנורה מהחדר.
2. לשים מתחת לתמונה נייר או בד לבן.
3. לשים לב לזוית הצילום ולהשתדל להעמיד את הטלפון במנח כמה שיותר ישר מעל התמונה, כך שהיא ממלאת את הפריים ככל האפשר. 
4. לשים לב לפוקוס, ושלא יהיה צל או השתקפות של הטלפון בתמונה.
5. ליתר ביטחון אפשר לצלם כל תמונה פעמיים.
6. אם יש כיתוב על גב התמונה לצלם גם אותו.

תוך כדי שעברנו על התמונות, סבא סיפר קצת על האנשים, ויש גם סיפורים שאנחנו כבר מכירים, וגם ספרון זכרונות שסבא כתב פעם. 

אז יש לי ערימה של תמונות, ויש לי מקור ידע (פחות או יותר) לסיפור המשפחתי, ויש לי עץ משפחה. עכשיו הזמן לחבר את זה ביחד איכשהו.  התחלתי לבנות מסמך בסיסי שבכל דף יש סיפור ותמונה. וזה הסדר שבניתי: (במקביל, כל תמונה שזוהתה בוודאות הכנסתי גם לעץ המשפחה באתר)
1. תמונה של ההורים של סבא, ומידע בסיסי – מתי איפה למי נולד ומי האחים.
2. הצד של אבא: תמונה של אבא, מקום לידה, ההורים, אחים, מקצוע, ותקציר קורות החיים, עד שפגש את אמא.
3. הצד של אמא: כנ״ל.
4. החיים של ההורים של סבא מאז שהכירו, דרך הולדת הילדים, סיפור המשפחה.
5. התמקדות בסבא שמעון, מלידתו ובמשך חייו.
6. סיום עם תמונות מעודכנות של הדור הבא וברכה.

תוך כדי עשיית הסדר אני רואה את החורים שיש לי – פה משהו לא ברור ברצף של הסיפור, שם תמונות שלא יודעים מיהם וכד׳.
אז אחרי שיש לי טקסט בסיסי ושיוך תמונות בסיסי, אני חוזרת לשיחה עם סבא להבהרות עד כמה שהוא יודע ומכניסה את התיקונים למסמך.

ואחרי כל זה מגיע שלב העיצוב 

החומרים מועברים אלי במייל, או ווצאפ, או דרך אתר כמו wetransfer.com שמאפשר העברת קבצים כבדים.

אני יוצרת קו עיצובי למצגת, ומעצבת דוגמא. אתם מאשרים את העיצוב ואני רצה עם התוכן. אתם מקבלים קובץ להגהה, ואם יש צורך עושים סבב תיקונים, וזהו! קובץ סופי מגיע אליכם. או קובץ pdf למצגת / הדפסה, או אם תרצו אפשר להמיר את הקובץ גם לסרטון, לתכנן כמה זמן רצה כל שקופית ולשים מוזיקה ברקע.

במקרה הנוכחי אני עושה הכל בו זמנית – מבררת, מעצבת, מוסיפה… אבל אני לא דוגמא..

רוצים להציץ?

בסופו של דבר הכנתי גם מצגת ובמקביל אלבום עם אותם חומרים כמו המצגת + עץ המשפחה. המחשבה היתה זמינות של החומר לסבא, כשמצגת ואיפה להקרין אותה אחר כך יכולים לסבך אותו, אבל אלבום פיזי סוגר לו את הפינה. כאן אפשר לראות את התוצאה.

וגם, למי שלא מכיר את אתר myheritage ובא לו לראות איך זה נראה בכלל – הנה קישור לעץ המשפחה שלנו (האתר מבקש הרשמה כדי להציג את המידע).
במקרה הזה הלכנו על תוצר של מצגת + אלבום.  מגוון רעיונות של גרפיקה אישית אפשר לראות באתר.

עזרה בפרויקט סיפור אישי 

להרים פרויקט כזה זה הרבה עבודה, ולפעמים קשה לצלול פנימה לבד ולעשות סדר. בנוסף – נתקלתי כבר באנשים שעשו את ההשקעה של לשבת עם מישהו ולכתוב את הסיפור, אבל העזרה היתה שם פשוט בהקלדה של מה שנאמר, והיה בזה משום הפספוס, כי הסיפור יצא מאוד טכני ולא מספיק נוגע בזכרונות וברגש.

אז איך עושים את זה? יש אנשים שיכולים לעזור. למשל – חגית נויגבורן, שלפני שנתיים הכנתי לה חוברת סיפור חיים על סבתא רבא שלה, כל כך התרגשה מהתוצאה ומהחוויה המשפחתית שנוצרה בעקבות הפרויקט, שעסקה בזה בלימודי התואר השני שלה, ולאחרונה גם עברה קורס מיוחד ״הסיפור הנרטיבי״, והחליטה ללוות משפחות שרוצות להכנס לפרויקט כזה וצריכות ליווי ומחשבה יותר צמודה.

אנחנו מתכננות לעבוד על הדברים ביחד – חגית על כתיבת הסיפור והמפגשים האישיים, ואני נכנסת בשלב שהחומר נאסף ומוכן לקבל את הפנים המעוצבות שלו. 

כאן במילותיה של חגית, מוזמנים לפנות אליה אם אתם צריכים את העזרה של איסוף וכתיבה.